תדשא הארץ דשא עשב
לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים:
**שאלה:** מדוע הפסוק משתמש בשני מונחים נפרדים - "דֶּשֶׁא" ו"עֵשֶׂב" - במקום להשתמש במונח אחד בלבד?
**תשובה:** רש"י מבאר שיש הבדל מהותי בין המילים: "עֵשֶׂב" מתאר סוגים ספציפיים של צמחים (כל אחד נקרא "עשב פלוני"), ואילו "דֶּשֶׁא" מתאר את הכיסוי הכולל של האדמה כשהיא מתמלאת בצמחייה. לכן הפסוק אומר "תַּדְשֵׁא" (תתכסה בצמחייה) ולא "תַּעֲשִׂיב" (תצמיח עשבים).