רש"י על דרך השאלה והתשובה

בראשית פרק א׳, פסוק יב

►

וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

◄

תרגום אונקלוס

וְאַפֵּקַת אַרְעָא דִּיתְאָה עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע לִזְנוֹהִי וְאִילַן עָבֵד פֵּירִין דְּבַר זַרְעֵהּ בֵּהּ לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב:

פרשנות

רש"י

ותוצא הארץ וגו'

אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמִינֵהוּ בַּדְּשָׁאִין בְּצִוּוּיֵיהֶן, שָׁמְעוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאִילָנוֹת עַל כָּךְ, נָשְׂאוּ קַ"וָ בְּעַצְמָן, כַּמְּפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין:

**שאלה:** מדוע הדשא (עשב) יוצא "למינהו" בפועל (פסוק 12), למרות שבציווי המקורי (פסוק 11) המילים "למינהו" נאמרו רק על העצים ולא על הדשא? **תשובה:** הדשא שמע שהעצים נצטוו לצמוח "למינהו" ולמד מהם קל וחומר - אם העצים נצטוו כך, כל שכן שגם הוא צריך לצמוח "למינהו". לכן הדשא החמיר על עצמו והוציא מינים נפרדים למרות שלא נצטווה על כך במפורש.